מאת: מערכת ערב ערב גיליון: 2565, 30/08/2012
בית משפט השלום במרכז הארץ הוגשה על ידי משרד עורכי הדין מור גבריאלי ושות' תביעה לסעד הצהרתי הקובע כי התובעת זכאית לדיור ציבורי וליתן צו לעצור מייד הליכי פינויה מהדירה. בין היתר כנגד מדינת ישראל – משרד הקליטה , עמידר חברה לאומית לשיכון בישראל בע"מ ומשטרת ישראל.
התובעת המוכרת לשירותי הרווחה, והמוכרת כחיילת בודדה בשירות סדיר אשר ביקשה לעמוד על זכותה למגורים בדיור הציבורי נפלה קורבן לבירוקרטיה מאוסה וזלזול בוטה מצד עובדי המדינה ועובדי עמידר בין היתר תוך שהם מתעלמים מתחנוניה וממצבה הקשה .
. התובעת נולדה בלטביה ולה זוג הורים ושתי אחיות .בשנת 2000 היא הוריה ואחותה עלו לארץ. עד סוף שנת 2003 התגוררה כל המשפחה יחד בעיר במרכז הארץ בדירה שכורה .
בעוד התובעת קטינה הוריה התגרשו ,לאחר הגירושים של הוריה עברה עם אחותה להתגורר עם האם בדירה שכורה בת שני חדרים ,עם חלוף השנים הקשר של התובעת עם האב הלך ופחת עד אשר נותק לגמרי.
בשנת 2009 בעוד התובעת תלמידת תיכון, אמא נפטרה והיא נותרה ללא קורת גג וללא אדם בוגר מסביבה פרט לסבתה המתגוררת בבית אבות.
התובעת עברה לגור אצל סבתה בבית אבות עד אשר נתבקשה על ידי ההנהלה להפסיק ללון במקום.
לאחיות שנותרו בגפן נותרה תקופה של חודשיים לניצול הזכאות "מגורים לעולה חדש". האחיות פנו למשרד לקליטת עליה – גף דיור, בבקשה לקבל זכאות לדירה מעמידר.לאחר כחודשיים’ הבקשה נענתה בחיוב והאחיות קיבלו זכות לדירה בת שני חדרים כאשר האחות הבגירה חותמת על ההסכם מול עמידר.
בטופס ההפניה למגורים שקיבלו האחיות ממשרד הקליטה עבור עמידר מצויין בפרוש עבור 2 נפשות. התובעת שהייתה הצעירה מבין שתי האחיות נרשמה על ידי משרד הקליטה יחד עם אחותה בתעודת עולה ,והיא זו שבפועל התגוררה בדירה עד ליום גיוסה לצה"ל ביולי 2010.
עם גיוסה של התובעת לצה"ל עת הפכה מקטינה לבגירה "אצה רצה" אחותה וללא כל התראה מוקדמת החליפה את צילינדר המנעול של דירת המגורים במטרה שהתובעת (אחותה הצעירה ) לא תוכל להיכנס לדירה .
מאז אותו יום שבו התובעת "נזרקה לרחוב" ממקום מגוריה חיפשה בקדחנות מקומות דיור חלופיים ומאולתרים. התובעת שהינה יתומה מאם ניסתה ליצור קשר עם אחותה ולהבין את פשר המעשה אך ללא הועיל .
האחות הגדולה מתעלמת מכל פניה של אחותה הצעירה ועומדת על כך שהתובעת תמצא לה מקום אחר לישון וזאת כשהדירה עומדת ריקה ושוממה מאדם.
בנובמבר 2011 לאחר שהתובעת לא מוצאת מרגוע , ולא מקום בטוח בו תוכל להניח את ראשה פונה כחיילת לקצין העיר אשר בדחיפות מפנה אותה לאגף לסיוע משפטי של מדינת ישראל .
באמצעות באת כוחה דאז פנתה התובעת לאחות הגדולה לשם ברור העניין, רק בינואר 2012 נתקבלה תגובת האחות באמצעות באת כוחה בה טוענת האחות כי רק היא זו שזכאית לסיוע מהמדינה, שהרי היא זו שחתמה חוזה שכירות מול עמידר ולא אחותה (שהייתה קטינה אותה העת) ורק בשל "רצונה הטוב " התירה לאחותה להתגורר בדירה .
לאחר שהתובעת ניסתה בכל דרך ליישר ההדורים עם האחות וזו האחרונה במשך זמן רב אינה מוכנה כלל לשמוע אותה או להיענות לתחנוניה ורגע לפני שהיא צריכה "לשלם בדרך לא דרך" עבור קורת גג עושה מעשה ונכנסת לדירה שכמובן ריקה מאדם.
עם כניסתה יצרה התובעת קשר עם אחותה והודיעה לה שנכנסה לדירה כי אין לה קורת גג ושהיא מוזמנת לבוא לקחת מפתח של הדירה ולשבת לנהל עימה שיחה כדי ליישר ההדורים. האחות במקום לגלות רחמים על אחותה שנזרקה על ידה לרחוב התפרצה לדירה ואיימה על התובעת שתזמין משטרה.
עוד באותו היום האחות הגיעה עם נציג עמידר אשר גילה "חריצות" יוצאת דופן בעבודתו והקיש על דלתה של התובעת בליווי אחותה "האוהבת" בשעה 23:30 בלילה נציג עמידר "החרוץ" איים על התובעת בפלילים ובהסתבכות עם ההוצאה לפועל באם לא תעזוב מייד את הדירה מבחינתו שתלון את הלילה הקר ברחוב לבדה .
אך התובעת שיודעת כי זכויותיה הבסיסיות נפגעות וכי האפשרות האחרת היא ללון את הלילה בקור העז תוך היחשפות לסיכוני הלילה סירבה להתפנות מהדירה.
למחרת היום התקשרו לתובעת ממשטרת ישראל וביקשו ממנה להתייצב לחקירה על תלונה שהוגשה נגדה מצד האחות בעילת השגת גבול, התובעת שיתפה פעולה עם חוקר במשטרה וסיפרה את כל הסיפור כאמור בסוף החקירה השוטר שיחרר אותה כשליבו איתה.
בחודש מרץ 2012 בזמן שהותה בבסיס קיבלה התובעת הודעה מאחותה "הדברים שלך בדרך לבית של סבתא" מיד כשראתה את ההודעה יצאה מהבסיס בחזרה לבית וגילתה להפתעתה כי אחותה החליפה שוב צילינדר לדלת הכניסה ושלחה את כל הבגדים שלה בחברת שליחויות לבית אבות של סבתה.
עוד באותו היום ניגשה התובעת למשטרה כדי להגיש תלונה על "היזק לרכוש במזיד" כמו כן, הזמינה מנעולן שיפתח עבורה את דלת הכניסה על מנת שתוכל להיכנס לדירת מגוריה. כעבור ארבעה ימים חזרה התובעת מהבסיס בשעה 16:30 ולא הצליחה להכניס את המפתח למנעול. לאחר שהזמינה מנעולן נתברר לה כי שברו מפתח בתוך הצילינדר על מנת שלא תוכל להיכנס לדירה .
במהלך כל התקופה הנ"ל פנתה התובעת שהינה חיילת לכל הגורמים הרלוונטים על מנת לפטור את הבעיה. כגון: פניה למנהל סניף עמידר, יועצת הדיור במשרד הקליטה, עובדת סוציאלית, משטרת ישראל ועוד, ביום 20/3/2012 אך ללא הועיל, התובעת פנתה למשרד עורכי הדין מור , גבריאלי ושות' בזעקות שבר תוך שהיא מגוללת את הסיפור בפני עורכי הדין אורן ש. גבריאלי ועו"ד טל מור ומספרת כי ביקר אצלה נציג עמידר והודיע לה שביום 27/3/12 היא תפונה מהדירה על ידי משטרת ישראל והיא פוחדת לחזור לרחוב ובבית האבות בה מתגוררת סבתה לא מאשרים לה לשהות.
משרד עורכי הדין פעל נמרצות מול כל הגורמים המעורבים לבחון פיתרון אפשרי מחוץ ל ד'? אמותיו של בית המשפט אך ללא הועיל.
ביום 27/3/2012 הוגשה בקשה לצו מניעה זמני בהול המונע מהאחות לפנות את התובעת מהבית עד אשר תתברר המחלוקת בבית המשפט, להפתעתה הרבה של התובעת נדחתה בקשתה בין היתר משום "שעשתה דין לעצמה" כאשר נכנסה לבית ללא אישור ,אולם השופטת קובעת "ראוי להמשיך את הבירור באשר לסעד ההצהרתי הנדרש" – כי התובעת זכאית להתגורר בדירה.
מייד עם פתיחתו של ההליך המשפטי על ידי עו"ד אורן ש. גבריאלי ועו"ד טל מור “יצאו ממחילותיהם” עובדי משרד הקליטה וביום 6/5/2012 מעבירה מדינת ישראל באמצעות משרד הקליטה מכתב ברור לעמידר בו נכתב בפרוש " .למען הסר ספק , ברצוני לציין שהפניית האיכלוס של משרדנו לדירה ברחוב…. מיום 18/10/10 מתייחסת לשתי האחיות וכך צויין בפרוש בהפנייה , עם הגעתה של התובעת לגיל שניתן להחתימה על חוזה שכירות , ניתן בוודאי להחתים אותה על החוזה כדיירת לגאלית בדירה הנ"ל" .
השופטת הופכת את החלטתה ומאשרת לתובעת כסעד זמני עד התברר העניין בבית המשפט להתגורר בדירה.
לסיכום ,
פרשת החיילת המשרתת נאמנה את מדינת ישראל, לנה בבתי אבות , ובמקומות שונים ומשונים המסכנים את חייה , אך ורק בשל טיפול מזלזל של רשויות המדינה, כנראה שתגיע לידי סיום. ושוב עולה השאלה מדוע הייתה צריכה המדינה להביא להתערבותם של עו"ד גבריאלי ועו"ד מור על מנת שהצדק יעשה .
