מאת: igalsarna
בעת שאני מתכופף להציץ בתכנית האדריכל ל"בית פרטי. משפחת שאול. פוריה עילית" שמוטלת על רצפת הסלון הריק, מתעופפות בבהלה כמה יונים שמקננות בתקרת החדר. הדיירות היחידות בשש מאות מטרים מרובעים של פאר בזלת ושייש ופרקט. מרתף גדול, קומת קרקע, קומה שניה, בריכה, ג'קוזי, צימרים. זו הרגשה מוזרה לעמוד בלב הארמון הזה שאת פירוט חשבונות בנייתו כבר קראתי קודם לכן בתיקים שיוגשו לבית המשפט. בית חלומות שכל אריח אמבטיה, כל פיסת מוזאיקה כחולה על שפת הבריכה או פס מעקה מסולסל, באו לכאורה מכספי חסויים זקנים חסרי אונים. מדירות שנמכרו, מחשבונות בנק שרוקנו. הכל זולת משכנתא שלקחה גרושת בעל הבית וכסף שלקח הוא עצמו בלחיצת יד, בלי חתימה ובלי ריבית, מבחורה שעבדה איתו.
לעיתים רחוקות אתה יכול לעמוד כך ולדעת כי על גזל טהור אתה ניצב. שכך נראית וילת חלומות שנבנתה מסיוטים. מאותו סיוט של אדם זקן שחרד כי יום אחד יעלם כל רכושו והוא ישאר ערום ועריה בעולם. זה בית יפה. וילה לדוגמא. קירות בזלת שחורה וטיח כתום, שיש מדרגות ורצפות עץ. כקונכיה כחולה בלב הבית בריכה שטרם הושלם ציפויה. הג'קוזי כמעט מוכן. על הגג כבר הותקנו מזגני הענק. מישהו שאני מכיר כעת היטב מתוך חומרי העדויות, חלם על הבית הזה ובאמצע שנות האלפיים גם גילה איך יקים אותו. מצא מכרה זהב עשוי דם ויזע של אחרים.
אני יוצא לגזוזטרה הגדולה של חדר השינה העצום מעל הבריכה. אפשר לזרוק מפה מגבת לג'קוזי. דלת המוסך פתוחה אל חצר מרוצפת בה ננטעו כבר צמחים ויבשו. הדונם שלם ומוכן לבוניו שלא יגיעו לעולם. מעקי הבית מסולסלים, מעשה מתכת יפהפה. דלת כניסה ענקית. בית שודדים. כשאני נע עתה בין החדרים העצומים, אני מבריח שוב יונים שמצאו מקלט בין התקרות הכפולות. הן מעופפות מהבית המקולל ושבות אליו.
בלב הסיפור המצמרר הזה על הבית, הגזילה ושוד- החלשים וכל מה שיתגלגל מעתה באולמו של השופט גורפינקל במחוזי תל אביב, נמצא זוג. אשה וגבר. נאהבים. עורכת דין מוכרת מתל אביב, כבת שישים, מלח הארץ, דור שביעי, חברון, אינטל, צפון תל אביב, עבר נקי, יקירת בית המשפט למשפחה שנתן בה אמון מלא, ושותפה לעסק, בחור כבן 36 מטבריה, בעל ספרית די וי די ומשחטה, ביישן למראה ורב קסם שהיה מחובר לאנשי שוק אפור בצפון. ברדיוס רחב יותר סביב זוג הנאהבים, התקיים המעגל של אשתו, בתו, שני ילדיה, חבריו, שותפו, צוות עובדים ותחתיהם כ120 חסרי אונים. חלשי החברה. חוסים תחת אפוטרופסם ונתונים למרותם וחסדם. זקנים, מפגרים וחולים.
זו מפת השחקנים במחזה הזה, אך מה שחשוב בו יותר משני גיבוריו הראשיים, זה שניתן לזהות בו, כמו במפת מבצע צבאי, את דרך הפעולה של איש שוק אפור ואת הדרך שבה מזוהה אוצר או מטמון חוקי ונשלחת זרוע יניקה של תמנון, זדונית וחפה מחמלה, נצמדת בעזרת מקורב לאוצרו של חסר האונים ויונקת אותו עד היעלמו.
יש בסיפור הזה גם רגע מזוקק אחד שבו, במבט לאחור, יכולה העין להבחין איך הכל מתחיל.
